כשנולדתי לא היתה להורי מכונת כביסה. אמא שלי כיבסה ביד את הכל: את המצעים והמגבות, את הבגדים ואת בגדי התינוקות. את החיתולים שלי "בישלה" בסיר גדול על האש, ועלתה ארבע קומות לגג, לתלות את הכביסה. כשנולדה אחותי, רק גדלה עבודת הפרך.
ואז, כעבור כמעט חמש שנים, אבא שלי לקח את כולנו לנורבגיה לצורך לימודיו. קיבלנו דירה קטנה במעונות הסטודנטים של אוסלו, עיר הבירה של נורבגיה.
ומה היה במעונות האלה?
כנהוג בסקנדינביה, היה בהם מרתף כביסה: חדר כביסה משותף לכל הבניין, שבו היו מכונת כביסה וחבלים לתליית כביסה (בילדותי לא היו מייבשי כביסה).
כשאמא שלי ירדה למרתף הכביסה הזה, אחותי הקטנה ואני היינו איתה.
ומתי נזכרתי בזיכרון הזה?
בדרך מקרה, כאשר סיפרתי פעם באתר "באופן טבעי" מדוע מעולם לא היתה לי שום בעיה לעשות כביסה, נזכרתי אפילו בריח של מרתף הכביסה בנורבגיה, ונזכרתי, שגם לאחותי מעולם לא היתה בעיה עם הכביסה. ואז לפתע פתאום הבנתי מדוע!
הבנתי מה היה עבור אמא שלי מרתף הכביסה הזה.
איך היא הרגישה, כאשר נכנסה לשם בפעם הראשונה, ובכל פעם אחריה.
איך היה בשבילה, לאחר יותר מחמש שנים של עבודת פרך (הרי גם לפני שנולדתי היה מה לכבס…), למצוא חדר כביסה אגדי כזה, ארץ הפלאות ממש: מכונת כביסה! ובצמוד אליה חבלי כביסה נוחים!
(שימו לב שגם פרופ' האנס רוּסלינג השבדי, כמוני, היה בן ארבע ♥ בהנץ מכונת הכביסה בחיי אמו)
והרגשות שלה, ההתפעמות שלה, האושר שלה – נספגו עד כדי כך בבנות הקטנות שלה, שמאז ועד עתה הן אוהבות כל דבר שקשור בכביסה, ומעולם לא הופרה אצלן שיגרת הכביסה, ללא כל בעיה, דחיינות, פרפקציוניזם או קושי מכל סוג שהוא.
ומה הלקחים מהסיפור הזה בשבילנו?
1. התחושות שלנו כמבוגרים עוברות לילדים שלנו. אם אנחנו סובלים לסדר או לנקות, אם אנחנו מרגישים "למה דווקא אני?", "תמיד הכל עלי" ו"איך אני שונא לשטוף כלים!", זה יעבור אליהם. באותה מידה, מה שקל לנו וגורם לנו אושר – יעבור גם הוא.
2. התחושות שלנו כמבוגרים התהוו בילדותנו. מה שקל לנו לעשות, עבר אלינו בקלות ובפשטות, לרוב בזכות דמות מתווכת שבשבילה זה היה משהו קל ופשוט. ומה שקשה לנו – אולי נספג מדמות שחוותה קושי, או מדמות שביקרה אותנו או נזפה בנו.
3. לתחושות ולרגשות יש מקום מרכזי ומהותי ביחס שלנו לטיפול בעצמנו, בביתנו ובמשפחתנו. מה קל לי לעשות? מה קשה לי? האם אני צריכה לכתוב עבודה עכשיו ורק המחשבה על זה גורמת לי סטרס? האם אני רוצה לשבת עם הילד על האנגלית אבל אין לי כוח? האם מחכה לי ערימת כביסה בגובה שחקן כדורסל ממוצע מרוב שאני שונאת לקפל?
4. אם מה שקשה לי, קשה לי בגלל תיכנות פגוע בילדות – מה אני יכולה לעשות עכשיו?
5. אני יכולה לתכנת מחדש.
זוכרים איך מתכנתים מחדש הרגל חדש?
נכון: גירוי -> תגובה -> פידבק חיובי.
בואו נתחיל להכניס משוב חיובי על כל חמש דקות שהצלחנו לטפל במשהו שקשה לנו. זה יתקן ויחליף את הקישור הקיים במוח שלנו, בין הפעולה – לבין הרגש השלילי שצמוד אליה כרגע.
המשוב החיובי הראשון: "כל הכבוד לי! אני נהדר", "וואו וואו אני נפלאה!"
משוב חיובי מסוג שני: טבלת מדבקות (-:
משוב חיובי מסוג שלישי: Reframing
בתהליך זה, אנחנו נותנים פרשנות חדשה לחלוטין עם הקשר חדש לחלוטין לסוגיה הנבחרת. זה למשל מה שאנחנו עושים כאשר אנחנו אוחזים שרביט (אמיתי או מדומיין) והולכים לשחק בפייה שעושה קסמים בכיף – או במרי פופינס למי שרוצה.
לסיום, ציטוט ממרי פופינס (בתרגום חופשי, בלי החרוזים):
"- זה באמת משחק, נכון, מרי פופינס?
– טוב, זה תלוי בנקודת המבט שלך: את מבינה, בכל עבודה שצריך לעשות, יש אלמנט של כיף. אם מוצאים את הכיף, אז, צ'אק, העבודה היא משחק! וכל משימה שאת לוקחת על עצמך, נעשית קלי קלות, בדיחה, חיים משוגעים! אפשר לראות אז בקלות, שכף סוכר עוזרת לבלוע את התרופה בדרך נפלאה" (-:
באהבה,
בשמת
אמא לחיים 