טריק הפתק

יש משהו מאוד עמוק שעומד מאחורי הרבה מהעומס, הבלגן, חוסר האירגון והדחיינות.

הדבר הזה הוא מחשבה, או אמונה, או "אמונה מגבילה" שקיימת בתוכנו, ואומרת:
"אני לא בסדר".

אצל אנשים מסודרים-מטבעם שהסדר "זורם" אצלם, כלומר ההתנהלות המסודרת שלהם נטולת לחץ ומתח, והם "פשוט עושים" ופשוט חיים את ההרגלים הטובים שלהם – קיימת אמונה בסיסית: "אני בסדר".

לעומת זאת, אצל הטיפוסים המתוקתקים-אך-לחוצים, קיימת אותה אמונה מגבילה "אני לא בסדר", וכל הסדר והאירגון והתיקתוק והבית הנקי והמסודר והעשייה מכוונים בשביל להוכיח כל היום "אני בסדר".

אנחנו לא רוצים לחיות במתח הזה.

גם הבלגן גורם לנו מתח. וגם לסדר אותו גורם לנו מתח.

חוסר האירגון גורם לנו מתח. וגם המאמץ להתארגן גורם לנו מתח.

הדחיינות גורמת לנו מתח. אבל אנחנו רק חושבים לעשות את הדבר הזה שאנחנו דוחים, ומייד מקבלים דפיקות לב מרוב מתח!

אז איפה נתחיל לשנות את זה?

או. יש מקום שאנחנו רוצים להיכנס אליו, חיים אחרים שאנחנו רוצים להיכנס אליהם.

איך ניכנס לשם?

אני אומרת: נכניס רגל בדלת, ואז נרחיב אותה.

רגל בדלת לחיים שבהם "אני בסדר".
אני בסדר, בתור אמונה בסיסית.
בתור אמונה שלא מגבילה אותנו אלא משחררת אותנו.
בתור מקום נטול מאמץ שבו כל דבר נראה פשוט, כולל ללמוד הרגלים חדשים.

מקום שבו הסיבה לעשייה היא –

כדי ליהנות מהחיים.

כדי לעשות לי את החיים שלי יפים ונוחים ומתאימים לי.

ולא לדחות משהו עכשיו (מתוך אשלייה ש"אין לי כוח" ו"אני אעשה את זה אחר כך") רק בשביל לגלות שעכשיו עוד יותר אין לי כוח, וה"אחר כך" הזה מאיים כל כך.

איך נכניס רגל בדלת?

אני אומרת, יש שני טריקים להתחלה.

הטריק האחד: טריק הפתק.
הטריק השני: טריק השמחה וההנאה. עליו ארחיב במקום אחר.

 מהו "טריק הפתק"?

כשמו כן הוא. כותבים פתק. בעצם כותבים כמה פתקים ומחביאים אותם בכל מיני מקומות: במגירת הלבנים, בנרתיק המשקפיים, בארנק שיציץ ברגע שאני פותחת אותו, בקופסת התכשיטים שלי, על המקרר, בדבקית על הראי, בתור מסך הבית שלכם במחשב ועוד.

ומה בפתק?

משפטים כמו:
– אני בסדר
– אני בסדר בדיוק כמו שאני
– בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב
– הקצב שלי נכון לי
– רומא לא נבנתה ביום אחד

מצחיק. מגוחך. מלאכותי. מעושה. הכל נכון. וכיוון שהצחוק יפה לבריאות, אני בעד לצחוק כשקולטים את הפתק (-:
אבל זה טריק. והטריק עובד. הוא באמת עובד!

איך הוא עובד?

הוא מכניס "רגל בדלת" לחלקיק שניה. במשך חלקיק שניה, אנחנו משגרים למוח שלנו את המסר החתרני, ההזוי והקיצוני "אני בסדר".

נצבור כמה שיותר חלקיקי-שניה כאלה ביום, ולאט לאט המוח שלנו יתחיל לקבל את זה בתור מסר-של-אמת.

 והמסר הזה, ישנה לנו את הכימיה במוח.
הוא עובד על החרדה שלנו ומרגיע אותה.
כל פעם חלקיק שנייה, באפקט מצטבר.
זו התעמלות למוח, שלאט לאט משנה אותו, מתכנתת אותו מחדש.

 זה טריק שעובד. זו הסיבה היחידה להשתמש בו.

אז עכשיו, ברגע זה, תכתבו לכם פתק אחד כזה ותשימו אותו במקום שתראו אותו.

 אני בסדר!

בדיוק כמו שאני!

למעשה, אני לא סתם בסדר, אני נהדרת.

באהבה,
מבשמת