מדחיינות למעגליות

איך השיגרה היומית (לקום-לסדר את המיטה-להוריד מים בשירותים ולהעביר ויש-לרחוץ פנים-להתלבש-להסתרק-לנעול נעליים),

השבועית (שני באופניים לקונסרבטוריון, רביעי באופניים לקונסרבטוריון, חמישי יום ניקוי הבית, שישי יוגה),

החודשית (שבוע בכניסה, שבוע במטבח, שבוע באמבטיה, שבוע בחדר השינה, שבוע בסלון)

וכו' (1.1, 1.4, 1.7, 1.10 – החלפת מברשות השיניים לכל בני הבית, כל שנה),

איך כל החזרתיות והמעגליות הזאת עזרו לדחיינות שלי?

החזרה היומיומית על הדברים שהכנסתי לשיגרה האוטומטית שלי – נתנה לי את השלווה להבין שגם משימות חדשות, שלא נראות שיגרתיות, יכולות להתממש באותה תבנית בדיוק.

 כשמתמודדים עם הר גדול של דברים שדחינו במשך שנים, אז חלק ממה שרובץ עלינו ומשתק אותנו הוא עצם הגודל של הדברים, העובדה שזה נראה ענקי וכאילו לעולם לא נצליח כבר לטפל בזה כי חיכינו כל כך הרבה זמן.

אבל כשמתחילים לעשות משהו, נולד יחד עם ההתחלה הזאת אור קטן של תקווה. וכשמשלימים משימה אחת, האור קצת גדל. זו היתה משימה קטנה, אבל ניקיתי אותה מהשולחן! אז עכשיו יש כוח לעשות עוד משימה קטנה. וכשמסיימים אותה באותה שיטה, צעד אחר צעד, כמה דקות כל יום, כבר יש קצת יותר אור בקצה המנהרה. מתחילים להרגיש שמשהו זז. וכשמסיימים עוד אחת, האור גדל עוד טיפה. אנחנו מתחילים לסמוך על המעגליות בחיים. ואז יש יותר כוחות להתמודד עם משימה קצת יותר מורכבת ומפחידה. ושלב אחרי שלב רואים שגם היא מתקדמת ולבסוף מסתיימת.

וכך מתחילים לסמוך על החיים. לסמוך על עצמנו. לראות שמצליח לנו לעשות כל יום חמש דקות, כל יום חמש דקות. מפסיקים לחשוב כל הזמן במונחי "זבנג וגמרנו" (מגיעים לשלב ביניים שבו חושבים ככה רק 90% מהזמן (-:  ) וגם יורד מעט הפחד ש"עשינו משהו אבל בטח מחר שוב ניפול לחצי שנה". כי אני רואה שגם כשאני נופלת, אחרי כמה ימים אני קמה שוב, מנערת את האבק מהמכנסיים, וממשיכה.

מתחילה להתהוות ידיעה חדשה: הידיעה שאפשר. הידיעה שאני אגיע לזה. הידיעה של הצב ממשל הצב והארנב, שהוא אמנם הולך לאט, אבל בטוח. הידיעה שהוא יגיע לסוף המסלול. כי הוא הולך בו. כי הוא רוצה להגיע. זה רק עניין של זמן. צעד אחרי צעד, נגיע. וכשנגיע, ננוח, ואחר כך נמשיך למסלול הבא בתור.

כי כל עוד אנחנו חיים, אנחנו הולכים.

לכבוד החנוכה, אנחנו מדליקים כל יום נר אחד נוסף על הנר שהדלקנו אתמול.

יחד עם הדלקת הנרות, בואו נדליק עוד אור בבית: אור של תקווה. אור של קלילות. אור של גמישות. אור של אהבה. אור של זרימה.

 (נכתב בחנוכה, דצמבר 2012)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s