נכון ששמעון הצדיק אמר שעל שלושה דברים העולם עומד, על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים?
אז ככה גם בסדר ואירגון בבית ובחיים (-:
התורה הלא היא העקרונות וההרגלים שלנו, מהעקרונות הכלליים (מקום לכל דבר, וכל דבר במקום; כל דבר שהוצאת, להחזיר למקום) ועד שרשראות ההרגלים שאנחנו מכנים בשם "שיגרת בוקר", "שיגרת ערב", התוכנית השבועית שלנו, הסבב החודשי של האיזורים וכן הלאה.
העבודה הלא היא הביצוע של כל העקרונות וההרגלים האלה. הרי אין טעם בדברים אם הם נשארים בגדר אמירות שלי… אז האם קמת הבוקר והתלבשת עד הנעליים? האם שמת את המפתחות במקום?
גמילות החסדים הלא היא הגישה שלנו.
השינוי שאנחנו עושים, מתחושת קורבן, שמלאכות הבית ואירגון החיים מעיקים עליו – לשרביט הקסמים של הפייה או הקוסם, שמשרה ברכה ושמחה בבית ובחיים והופך כל משימה מלחיצה לבחירה של הלב.
השינוי שאנחנו עושים, מההלקאה העצמית, מההאשמה העצמית, מתחושת ה"להספיק" המלחיצה – לקבלה עצמית, לחמלה, לכבוד וקשב לקצב שלנו, ולקשיים שלנו.
אנחנו מתחילים לגמול חסדים עם עצמנו (הנוצרים אומרים באנגלית: הצדקה מתחילה בבית (-: ),
ומתחילים לגמול חסדים עם משפחתנו, בעדינות, בְרכוּת, ללא ביקורת או נזיפות (גם זה תהליך, גם זה הרגל חדש שייקח זמן ללמוד, חשוב לזכור את זה בפעם הבאה שנתפרץ על הילד בטעות… ).
ומתחילים לזכור להכיר בכל הישג שלנו ולשבח את עצמנו, כי זה חלק מהותי בתיכנות מחדש של המוח:
"כל הכבוד לי, התלבשתי ונעלתי נעליים הבוקר עוד לפני שבשמת הזכירה לי!" או
"כל הכבוד לי, התלבשתי ונעלתי נעליים ברגע שקראתי את התזכורת של בשמת!" (-:
באהבה,
בשמת
אמא לחיים 