תמר אמרה לי, "אה, רק את יכולה לעשות מיצוי סרפדים" במין נימה של "אנחנו בני התמותה לא מצליחים לעשות שום דבר, ורק לך יש כוחות מיוחדים". אז הבנתי, שהגיע הזמן לספר איך באמת הגעתי לעשות מיצוי סרפדים.
הצעד הראשון: סרפדים במרק, מדי פעם.
לפני כמה שנים השתתפתי בסיור ליקוט עם ד"ר אורי מאיר-צ'יזיק ועם זאב בין. למדתי איך לקטוף סרפדים בלי להיצרב, וגם על סגולותיהם הבריאותיות המפליגות (על זה סיפרתי ב"סובלת מנשירת שיער?").
החלטתי להוסיף סרפדים לתזונה שלי.
כן כן, בהחלט החלטתי.
אז מה עשיתי?
או, טוב ששאלת.
פעם בכמה חורפים, קטפתי כמה סרפדים בגינת הבניין (לא סיפור, לרדת 3 קומות למטה ולהקיף את בית הרכבת שאני גרה בו כדי להגיע לגינה האחורית, בקיצור: לא משהו שהיה לי כוח אליו לעתים קרובות…). לפעמים הגדלתי עשות, והצלחתי לקטוף סרפדים אפילו פעמיים ושלוש באותו חורף.
וואו.
ומה עשיתי איתם?
שטפתי והוספתי שלמים למרק הירקות שלי. הוצאתי אותם בסוף הבישול. במרק טחון, טחנתי גם את הסרפדים פנימה.
הצעד השני: תה סרפדים, לחיזוק השיער.
חיפשתי בגוגל פטנטים לנשירת שיער. מצאתי דף של סוזן וויד באנגלית עם המלצות, וביניהן לשתות חליטת סרפדים או משהו כזה (בפועל כתוב שם infusion אבל לא הבנתי מה זה ולא טרחתי לבדוק).
מייד החלטתי להתחיל לשתות חליטת סרפדים.
כן כן, בהחלט החלטתי.
אז מה עשיתי?
או, טוב ששאלת.
כשהגיע החורף, בשנה שעברה, פה ושם קטפתי סרפדים, עשיתי חליטת סרפדים, ושתיתי אולי אפילו שלוש פעמים 🙂
הצעד השלישי: למדתי על מיצוי סרפדים.
בביקור אצל חברתי ("לא, ממש אל תפרסמי את שמי") מצאתי את הספר של סוזן וויד על סרטן השד. היא השאילה לי אותו, קראתי בעיון ושוב נתקלתי במידע על מיצויים.
בתור רקע אני חייבת לומר, שאני בין היתר מתרגמת מקצועית מאנגלית (תרגמתי ספרים, מאמרים ומאמרים מדעיים), וכמדענית, יש לי קילומטראז' גדול בקריאת טקסטים מדעיים מכל מיני סוגים. לא אמורה להיות לי שום בעיה לקרוא ספר כזה.
בכל זאת, אני מודה שהחומר גרם לי לבלבול ולעצבים. הכל נראה לי לא מובן. לא מצאתי את ידי ואת רגלי. לא הצלחתי להחליט באיזה צמח להתרכז. מה בדיוק עושים עם הצמחים, איך, באיזה כמויות.
למה ומדוע? אולי מאותה סיבה שקראתי ספר על סרטן השד: יש לי פחד מסרטן ולכן אני רוצה להשקיע בבריאות שלי ובמניעת מחלות. אבל בכל מקום שיש פחד, אין פשטות ואין קלילות.
אז התכתבתי ארוכות עם חברתי ושלחתי לה מיליון שאלות על החומר. התשובות שלה כל פעם קידמו יותר את ההבנה שלי.
חברתי סיפרה לי לא מזמן, שלקח לה זמן רב להבין שאני באמת ובתמים מבולבלת מזה. כי איך יכול להיות שאחת כמוני תרגיש כה חסרת אונים מול ספר כל כך פשוט?
אבל עובדה.
הרגשתי בלבול, חוסר אונים ושיתוק.
צמחים זה כל כך לא השטח שלי.
מה זה infusion, מה זה tincture, אוי גם ככה אני מאותגרת במטבח 😦
ולכן, לא זזתי. לא התקדמתי.
ולא יישמתי את ההחלטות שלי.
אז מה היה לנו כאן?
היה קושי, היו פחדים, היה תהליך ארוך שלקח זמן, הרבה זמן. היתה עזרה מחברים. היה מידע מתוך ספרים ומהאינטרנט.
בסופו של התהליך, הבנתי שצמח המרפא שבחרתי הוא הסרפד.
וגם הבנתי שמה שאני רוצה לעשות איתו, זה מיצוי.
והבנתי מה זה "מיצוי (Infusion)" ואיך עושים אותו.
הצעד הרביעי: קטפתי סרפדים והכנתי מיצוי
הצעד הבא היה, שהתחלתי לקטוף סרפדים מתחת לבית כמה פעמים בשבוע, ולעשות מיצוי סרפדים.
אבל אפילו כאן, לקח לי זמן לגבש כל מיני מרכיבים:
– איך לדעת כמה סרפדים צריך? היה לי רק משקל מטבח פרימיטיבי ששקל שקילה גסה, ולא ידעתי לתרגם את כמות העלים היבשים לכמות של סרפדים טריים (חברתי הנ"ל תרגמה עבורי).
– איך לדעת כמה לקטוף כשאני למטה בגינה ובלי משקל?
– במה לקטוף ולתוך מה?
– באיזה כלי לעשות את המיצוי? בקנקן תה? בסיר? במה?
– באיזה כלי להרתיח את המים? איך אדע שהרתחתי בדיוק ליטר?
– איך לסנן?
– איך לשתות?
כל שאלה כזאת היתה עלולה לגרום לי להתקע. אבל למרבה המזל, כשהבנתי מה אני רוצה נעשיתי נחושה. לכן כל פעם ניסיתי ושיניתי.
עד שבסופו של דבר, בתוך כחודשיים שבהם הכנתי כ-3 מיצויים בשבוע, גיבשתי לי נוהל מוצלח.
איך יודעים שהנוהל מוצלח?
פשוט מאוד: כי הוא עובד בשבילי. הוא מקל עלי. אני באמת עושה מיצוי סרפדים.
אם מה שעשית לא עובד בשבילך, אולי כדאי לחשוד קודם כל בנוהל שלך:
הנוהל שניסית, לא מסתדר לך. אז דבר ראשון, כדאי להניח שהבעיה לא בך, אלא בנוהל, ולעשות שינוי.
המטרה היא לפשט ולהקל.
כל מה שבא בקלות, ונתפס בעינינו כפשוט – מגביר את הסיכוי שנעשה אותו.
כשזה היה "מסובך" ו"קשה" – לא עשיתי בעצם כלום עם ההחלטות שלי.
אז לא "רק בשמת יכולה".
גם לבשמת לקח המון זמן, עם המון עזרה, טעויות וכשלונות.
וככה, כל אחד יכול.
זה יכול לקחת זמן.
גיבוש הנוהל אולי ידרוש הרבה נסיונות ושינויים.
אולי נזדקק לעזרה.
הכל נורמלי. ככה זה.
וגם – לא כל דבר שטוב לבשמת טוב גם לך. לא מצליח לך לעשות מיצוי סרפדים? אולי זה לא ממש הדבר הכי חשוב לך כרגע בחיים…
מה כן חשוב לך?
לאיזה דבר כדאי לך להקדיש תשומת לב וכוחות?
תיאור ההשתלשלות לאורך מספר שנים ובצורה לא רציפה גרם לי להרהר בדינמיקה של תהליכים ארוכים ולא רציפים,
מיד נזכרתי בדוגמאות אחדות, שלי, והתחדדה בי ההבנה שכל ניסיון לקדם, לשנות לפתח גם אם נראה שלא הצליח ונשכח, משמש נקודת פתיחה לפעם הבאה כשאחזור לזה, אולי בחורף הבא עם סרפדים,
וכשכזה כל ניסיון הוא בעל ערך, הצעד הקטן הבא …
לא יכולתי להימנע מהתרפקות על המחשבה של "קיצור תהליכים כאלו" 🙂
🙂 מזדהה עם המחשבה של "קיצור תהליכים כאלו" 🙂
ככה אני עם סריגה. סורגת וטועה ופורמת ומתחילה מהתחלה עד שמפצחת את הדוגמה.
האתגר שלי הוא ליישם את הנחישות והמסירות גם לשדות אחרים בחיים. לתזונה, למיצויים וכד'…
הכי מסוקרנת מה הדבר שגורם לי להשקיע בסריגה ופחות בדברים אחרים.
תודה על רשומה שמעוררת חשיבה.
יכול להיות שהסריגה פשוט גורמת לך אושר? 🙂
אה, בטוח 🙂
בשמת שלום,
אני דווקא מזדהה בכמה רמות. ראשית, כי אני הכנתי לפני שנתיים קציצות חובייזה, כשהמאמץ הכרוך בכך הוא לצאת מהדלת האחורית, לחצות את החצר הקטנטונת ולקטוף, כך שברור שלא בכל סוף חורף אני מסוגלת להתגייס למשימה. ולמרות ש"קיצור הליכים" נראה כתשובה הברורה, כשאני מהרהרת במצבים שכאלה נראה לי שיש אלמנט של הדרך חשובה כמו התוצאה, וגם שאולי יש דברים אחרים בחיי ששווה להשקיע בהם מאמץ ומחשבה…
יכול להיות שחלק מהבעיה היא על רקע מקצועי, שכן גם אני מתרגמת (מעברית לאנגלית, במקרה שלי), והדקדקנות, הצורך בדיוק, המחשבה העמוקה והניתוחים, הנסיון להגיע לדיוק לא רק באופן מילולי אלא גם בכוונה ובקונטקסט – את התכונות האלה אנחנו גוררים גם לתחומים אחרים בחיים, לעתים שלא לצורך. ובכל זאת, כשהעם שלנו עושה מעשה, אז זה חייב להיעשות טוב, להיראות טוב, להרגיש טוב, ולא רק להיות 'בסדר' או מובן באופן בסיסי.
בכל מקרה, אני תמיד נהנית לקרוא אותך ושמחה שהמיצוי מקל עליך וגורם לך הרגשה טובה.
נכון, נכון 🙂 ולכן אני בהחלט מלמדת את עצמי לעשות בכוונה דברים "לא כמו שצריך" ו"רק מספיק טוב" 🙂