בסדנה שלי "איך לשלב את הילדים בעבודות הבית", קורה הרבה ששואלים אותי, מה לעשות במקרה ש… וכשאני מעלה הצעות לפתרון, מתברר שמדובר בשאלה עמוקה.
נגיד, הילד לוקח איתו את מגבת הרחצה לחדר שלו ולא תולה אותה באמבטיה (זו רק דוגמא, כן?).
אז אפשר לבקש ממנו?
לא, הוא לא מסכים.
אז אפשר להזכיר לו?
לא, הוא צוחק לי בפרצוף.
מה קורה כשאת מגיעה לחדר ומבקשת את המגבת?
אני רואה שמתחת למיטה יש כמה מגבות רטובות ומלוכלכות, שהוא לא החזיר למקום.
אז תקחי אותן?
לא, הוא לא מסכים שאכנס לחדר.
אז שייתן לך אותן?
לא, הוא אומר שאין לו זמן עכשיו.
במקרים כאלה, אני מרגישה צורך לעזור ולתת הרבה כלים לאותו הורה. במיוחד אם זה במהלך הסדנה, שהרי מטרתה המוצהרת היא לתת כלים כאלה, טיפים ודרכים לשלב ילדים בתחזוקת הבית.
אבל זו טעות.
לפני הכל, בראש הדף עם ראשי הפרקים שאני מחלקת בסדנה, בעצם צריך להיות כתוב:
כל ילד שלך הוא בן אדם, יחיד ומיוחד במינו.
כל סוגיה שקשה לך בהורות לילד הזה, היא בראש ובראשונה שאלה של מערכת יחסים,
ולא סוגיה טכנית כלשהי שאפשר לפתור פיתרון חיצוני.
כל פיתרון יהיה חייב ליצור שינוי במערכת היחסים, ולא רק בסט קבוע מראש של תגובות נלמדות.
השינוי לפיכך מתחיל בך,
והוא חייב להתרחש ברמת התחושה, הרגשות והמסר הפנימי שלך לעצמך –
לפני, ובמקביל, לשינוי בהתנהגות החיצונית שלך.
השינוי שיחול אצלך – יתחיל להזיז שינוי במערכת היחסים עם הילד,
וכתוצאה מהשינוי הזה במערכת היחסים –
יתחיל לגרום לשינוי בהתנהגות הילד.
כל הצעה שלי בסגנון "אז תעשי ככה" או "אז תגיד ככה" אינה אלא הצעה לניסיון לעשות משהו חדש. תמיד גם פנימי וגם חיצוני, בעת ובעונה אחת: לשנות את הדרך שבה אנחנו תופסים את הדברים, ולשנות את הדרך שבה אנחנו מגיבים כלפי הילד וּמְתַקשרים איתו.
שינוי פנימי תפיסתי נראה למשל כך (זו רק דוגמא, כן?):
הילד לא רע, אלא שקשה לו.
או: הילד לא רשלן, אלא שרכש הרגלים לא טובים וקשה לו לשנות את ההרגלים שלו, ממש כמו שלנו קשה לשנות את ההרגלים שלנו.
הילד לא חוצפן, אלא שהרגלתי אותו שאני תמיד מתחננת, מנדנדת ומדברת יותר מדי מלים – ובאותו זמן, גם מוותרת לו כל הזמן. אז הוא לא מתייחס יותר למלים שלי ברצינות.
שינוי חיצוני בהתנהלותנו נראה למשל כך (זו רק דוגמא, כן?):
לבוא לחדר של הילד עם מגב ביד, לעמוד בפתח כשברור לי לחלוטין שמפה אני יוצאת עם כל המגבות, ולהגיד פעם אחת בלבד, קצר וחד: "כביסת מגבות. אני צריכה את כל המגבות שלך. הנה מגב שיעזור לך לגרוף את הכל ממתחת למיטה".
וכשהוא אומר את ה"רגע אמא לא עכשיו" שלו,
את אומרת בנחת אך בצורה חד משמעית: "עכשיו. עכשיו אני מפעילה מכונה. אני מחכה, יאללה, זריז".
ולא זזה משם.
ומשדרת, בלי כעס אבל גם בלי מרירות, כי את לא כועסת ולא מסכנה, ובלי להוציא מלה מהפה: ברור שאתה קם עכשיו. כי זה מה שאני צריכה ואני האמא פה. וזה ייקח לך שתי שניות על השעון. אני לא מתכוונת לוותר.
אבל זו רק הצעה.
האמת היא שהיישום שלה, משמעותו תמיד – יצירת שינוי במערכת היחסים.
אז אפשר לקחת את ההצעה שלי ולהפוך בה את כל המרכיבים.
זו מערכת היחסים שלך עם הילד שלך.
היא חד פעמית ומיוחדת.
והיישום שלה הוא תמיד שלך.
באהבה,
מבשמת
ד"ר בשמת אבן-זהר
אמא לחיים 
רשימה נהדרת, כדרכך.
בהירה, עניינית, חכמה, מדויקת, אנושית וחדה.
תודה :]