התודעה שלי היא לא פח זבל

פעם, לפני מיליון שנה, כשהייתי כמה ק"ג פחות מהיום (הנה אני בתמונה ↓ ↓ ↓), חשבתי שאני שמנה וקראתי המון חומר על דיאטות.

באחת החוברות היה כתוב "הגוף שלך הוא לא פח זבל!" 

הכוונה היתה, שאם נשאר אוכל בצלחות, ואני כבר שבעתי, לא צריך לאכול אותו רק מפני ש"חבל לזרוק". חבל לזרוק לפח אז זרקת לבטן? מה, הגוף שלך הוא פח זבל? 

 

אז היום יש לנו בתודעה שלנו המון משפטים לגבי עצמנו:

"אני עצלנית"

"למה לא עשית כלום כל היום"

"כולם מסתדרים מצויין ורק אצלך בלגן"

 

אלה משפטים טובים? חיוביים? מועילים?

זו היתה שאלה רטורית…

 

אבל ספגנו אותם בערך באותו גיל שבו למדנו ש"לא זורקים אוכל" וש"צריך לגמור מהצלחת".

 

אז בפעם הבאה שנשמע את אחד המשפטים ה"מלבבים" האלה מתנגנים לנו בראש, אני מציעה לאתגר אותו עם הקונטרה: "התודעה שלי היא לא פח זבל". לא צריך לאכול כל דבר רק מפני שמישהו השאיר אותו באיזו צלחת בסביבה שלי. עדיף לזרוק לפח.

 

באהבה,

מבשמת
basmat@even-zohar.com