נכון שצריך פעילות גופנית? אבל אין לי זמן!

אמהות רבות משתפות אותי בתיסכול שלהן ושואלות אותי: "אולי יש לך איזה טריק של סדר ואירגון?"
בטח שיש.
בשיא הפשטות, זה הטריק:
להתחיל בקטן.
לעשות רק קצת.
אבל כל יום.

שימי טיימר על 5 דקות. היום יש טיימר בכל נייד. צאי מהדלת ותתחילי ללכת, לא משנה לאיזה כיוון. אצלי לדוגמא ההליכה מתחילה בירידה של שלוש קומות במדרגות.
הטיימר צפצף?
זהו. גמרת את הפעילות הגופנית להיום. חזרי הביתה.
שימי לב שאם הלכת חמש דקות רצופות לאנשהו – ברגע שמצפצף הטיימר שלך, את נמצאת במרחק 5 דקות מהבית. אז עכשיו גם הדקות בחזרה נחשבות לך. הרווחת 10 דקות ספורט. זה ממש המון בתור התחלה.

גשם ולא בא לך לצאת?
שימי טיימר ותתחילי לעשות סיבובים בבית שלך.
או תקפצי על רגל אחת ואז תחליפי לרגל השנייה.
תרדי במדרגות עד למטה ותעלי בחזרה הביתה… "אימון מדרגה" בחינם…

הילדים נתלים עלייך?
צרפי אותם לתירגול: ילדים קטנים יכולים לשמש כמשקל להגברת התועלת של האימון. אם מקפידים לשאת אותם באופן שמאזן את המשקל על גופך (שק קמח למשל).

כמה זמן עושים "רק 5 דקות"?
או. זו נקודת מפתח בשיטה.
כל זמן שזה מה שמניע אותך, את עושה רק חמש דקות. הקלילות הזאת, "אה, זה כלום, רק חמש דקות", היא המפתח.

אם אפילו חמש דקות הן יותר מדי בשבילך – אפשר להתחיל משלוש דקות. או דקה!

מתי מוסיפים יותר דקות?
אך ורק כשעולה בך דחף לעשות יותר –
אבל מלה של אזהרה – הדחף חייב לבוא אך ורק מתוך כיף. כי בא לך. במלוא מובן המלה. לא כי את חושבת ש"חמש דקות לא יעשו כלום וזה לא מספיק ואת צריכה כבר להעלות את רף המאמץ". לא ולא.
המניע היחיד שמותר להקשיב לו: כיף כיף כיף: כי את מרגישה מלאה חיים, חיוניות, קפיציות ושמחה ומתחשק לך ליהנות עוד קצת.

וגם אז, חשוב ביותר להוסיף רק קצת. לא יותר מחמש דקות. מה שחשוב הוא להישאר עם טעם של עוד, כדי שגם מחר יתחשק לך לצאת "רק לחמש דקות". אם מוסיפים יותר מדי מוקדם מדי, התוצאה היא שבמקום לבנות הרגל חדש של פעילות גופנית שאפשר לבנות עליו – אנחנו דווקא נשברים ומפסיקים.

 

באהבה,
בשמת אבן-זהר

(אהבת? ניסית? תשתפי אותי?)