לא מזמן נחת מייל של עצות-חינם בתיבת הדואל שלי, בנושא הקרוב ללבי: סדר בארון הבגדים! שמחתי לגלות בו את העצה המצויינת של פלייליידי, "לזרוק את כל מה שלא גורם לנו אושר", אבל אז קראתי שהכותבת ממליצה לסדר את "כל הארון בבת אחת, ולא מדף -מדף, מגירה-מגירה".
ואני אומרת: חס וחלילה!
כעצה שיווקית, העצה מצויינת: הקוראות שיפעלו בהתאם להמלצה ימצאו את עצמן במצב של ייאוש וחוסר אונים ויבינו שאין מנוס אלא לגייס לעזרתן את הסטייליסטית בתשלום…
מנסיונה של פלייליידי ומנסיוני, ואולי גם מנסיונך, זה מה שיקרה:
- כל תכולת הארון תישאר בחוץ לימים ושבועות, כמצבה להחלטה הנמהרת "לסדר את הארון".
- לחילופין, הכל יידחף ויידחס בחזרה לארון בבלגן מקומט ומעוך, עוד פחות תיפקודי מקודם.
- הקושי להיפרד מבגדים והקושי להחליט מה באמת צריך ללכת יגרום ל"עייפות החלטות".
מה אני ממליצה?
להתחיל בקטן.
לעשות רק קצת.
אבל כל יום.
איך עושים את זה?
טיפ 1#: להחזיק מיכל קבוע וזמין לתרומות. אצלי זו שקית.
טיפ 2#: הוצאת מהארון בגד ללבוש, אך גילית שהוא לא מחמיא לך, בגיזרה או בצבע? שמים בשקית למסירה במקום להחזירו לארון.
טיפ 3#: אפשר לשים טיימר על רבע שעה, ולהוציא תכולה של מדף, או חצי מדף, או כמה קולבים. עוברים פריט-פריט, וכל מה שאנחנו לא אוהבים, לא מתאים לנו, לא נוח לנו, לא מחמיא לנו, לא הולם את מי שאני ברגע זה – נמסור.
טיפ 4#: מדלגים על בגדים אהובים שקשה לנו להיפרד מהם. אין טעם לעשות לעצמנו חיים קשים. קודם נברך אחרים מתוך השפע שאנחנו לא צריכים יותר, שקל לנו לראות שאינו משרת אותנו.
המטרה שלנו היא ארון שמשרת אותנו, שקל למצוא בו בגד מתאים ללבוש בקלות, שמסודר לנוחיותנו.
כל בגד שתופס מקום מיותר בארון – מפריע לנו לראות מה באמת עומד לרשותנו.
ארון גדוש ומבולגן – מפריע לנו להתארגן בקלות וגם מבזבז את זמננו בהתלבטות על בגד כושל.
אם אני לובשת מידה 44 אבל שומרת בארון בגד במידה 36 שהיה טוב עלי לפני עשר שנים ושלושה הריונות, ליום שבו "אחזור שוב למידה הזאת" – זה בגד מאשים, שמעביר עלי ביקורת בעצם קיומו.
הבגדים בארוני צריכים להתאים לי, לא למישהי שהייתי פעם.
בעתיד, כשאשתנה שוב, אקנה לעצמי בגדים יפים וחדשים שיהלמו אותי אז.
לאן תורמים?
חנות ויצ"ו שכונתית, גמ"ח איזורי, מפגשי קח תן, חברה מקושרת, חנות יד שנייה שמקבלת תרומות או חברה שיכולה להעביר לחנות כזאת, וכמובן – חברים ובני משפחה שישמחו לקבל מאיתנו בגדים, למשל אם יש להם ילדים בגודל קטן במעט מילדינו.
באהבה,
בשמת אבן-זהר
(אהבת? ניסית? תשתפי אותי?)
אמא לחיים 